שאל את הרופא
כמה דברים מעניינים על השמנה, גנטיקה ו....ספורט
הרבה אומרים - אין מה לעשות, אצלי
זה גנטי, סבי היה שמן, אבי היה שמן וגם אני נולדתי שמן וזהו, זה הגורל שלי. האם זו
טענה נכונה? האם השמנה היא בעצם עניין גנטי שנגזר עלינו מלמעלה?
אחד המחקרים המעניינים, אשר ממחישים בעיני בצורה יפה את המתח הזה בין גנים לאורח חיים, נעשה על אינדיאנים משבט הפימה. בני הפימה חיים בדרום אריזונה והם ככל הנראה האנשים השמנים ביותר בעולם. באופן מדהים למדי, כ-80 אחוז מאוכלוסייה זו סובלים מהשמנה חולנית, כלומר – ה-BMI שלהם הוא מעל 30.
מהו BMI?
BMI הן ראשי התיבות של Body Mass Index. זהו מדד מסת הגוף, המעריך אם אדם נמצא במשקל תקין, בעודף משקל או בתת משקל. המדד מחושב על פי נתוני הגובה והמשקל. עודף משקל הוא BMI מעל 25, ותת משקל הוא מתחת ל-18.5...
המשקל הממוצע של גבר בשבט הפימה הוא 100 ק"ג וגבר ששוקל 140 ק"ג אינו דבר חריג כלל בנוף המקומי. בגלל ההומוגניות - הדמיון של בני הקבוצה הזו אחד לשני, נוח וקל היה לרופאים ולמדענים לחקור את התופעה. מתברר שעד לפני חמישים שנה היו בני השבט רזים ושריריים ומבחינת משקלם הממוצע, לא היה כל הבדל בינם ובין האוכלוסייה האמריקאית הכללית. אבל מאז שהציוויליזציה המודרנית חדרה לאזור מגוריהם בשנות החמישים אימצו בני השבט את ההרגלים של שאר האוכלוסייה האמריקאית: המזון המסורתי שלהם, מזון עשיר בסיבים ודל בסוכר, הוחלף בהדרגה במזון עתיר שומן ועשיר בסוכרים וחל שינוי וצמצום ניכר בפעילות הגופנית שלהם - הם עסקו פחות ופחות בעיבוד האדמה, בחקלאות, בתעשייה הזעירה, צורת ההתניידות שלהם ממקום למקום, שהייתה בעבר התניידות רגלית, השתנתה בעקבות מגמת "רכב לכל פועל". כל השינויים הללו גרמו לכך שאורח חייהם נעשה דומה לזה של שכניהם, אולם תוצאת השילוב בין המבנה הגנטי המיוחד שלהם להשפעה הסביבתית הייתה עודף משקל בולט בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, שהמבנה הגנטי שלה היה שונה. כלומר, מדובר בהחלט בקבוצה שהמבנה הגנטי שלה תורם להשמנת יתר קיצונית. ואולם בעבר, כאמור, עד לפני עשרות לא רבות של שנים, היו חברי השבט רזים ושריריים. כלומר, ברור שלולא אורח החיים הקלוקל לא היה אותו מטען גנטי בא לידי ביטוי.
[פעילות ספורטיבית – כלי הנשק נגד השמנה + איך נכון לחלק את האימון]
אז נכון, ללא ספק יש גם תפקיד לגנטיקה שלנו, למטען או לצופן, לקוד המוטבע בגנים,בDNA- שלנו;אבל - וזו הבשורה - אפשר להלחם בזה.
כלי הנשק הוא שעה של פעילות ספורטיבית אירובית מדי יום. אין קיצורי דרך. מפעם לפעם צצות פרסומות שלשונן: "תוכניות אימון חדשניות", "עשר דקות או אפילו שבע דקות ביום - ותשיג תוצאות מדהימות", אבל לא, אין דבר כזה, לאימון נכון יש להקדיש זמן, לפחות שעה.
מומלץ לחלק את האימון לשלושה חלקים:
גם בדיאטות הרזיה אין קיצורי דרך. נקודה. כל יום אנחנו קוראים על דיאטה חדשה - במייל הפרטי או הארגוני, בתיבת הדואר הביתית או במודעות ענק בעיתוני סוף השבוע. אנחנו מתבשרים על דיאטה חדשנית, טובה יותר ומהירה יותר, "דיאטה מיוחדת לפני אירועים", "דיאטת בזק", דיאטת קרח, דיאטת כרוב, דיאטת מיץ תפוחים, דיאטת פופקורן ועוד דיאטות הזויות - ומסוכנות. רק אמש קיבלתי במייל את המילה האחרונה: "לרדת עשרה קילוגרמים בעשרה ימים". נדהמתי - עשרה קילוגרמים בעשרה ימים?! קראתי את הידיעה - מדובר בדיאטת זונדה. האדם נמצא בצום מוחלט, מחדירים לקיבתו זונדה, ודרכה הוא (או היא) מוזן ב-800 קלוריות ליום! נזכרתי בדיאטה ההזויה שהייתה נפוצה לפני שלושים שנה: "דיאטת מלתעות", שבה היו סוגרים את פיו של המטופל עם התקן מתכתי - חוטי מתכת, שהיו מחברים את השיניים העליונות לתחתונות.
באמריקה, תעשיית הדיאטה היא מפעל אדיר ממדים, שוויה כ-60 מיליארד דולר! התעשייה הזו מנסה לשכנע אותנו שאם נשתמש במוצריה נהיה בריאים יותר, נחיה חיים ארוכים יותר נהיה יפים יותר, מושכים יותר. מאידך, באותה אמריקה, תעשיית המזון משקיעה סכומי עתק, מיליארדים רבים, כדי לשכנע אותנו, לפתות אותנו לאכול ג'אנק פוד, חטיפים מלאי סוכר, מאכלים עתירי שומן, לשתות משקאות ממותקים.
"הכרס, מה אני עושה עם הכרס?.איך אני נפטר ממנה?!" בכל פעם שאני פוגש את חבר ילדותי קובי, הוא שואל אותי את השאלה הזו, תוך כדי שהוא מרים את חולצתו ואוחז בשומן בטנו, עומד מול המראה, מביט בעצמו ואומר לי "תראה, תראה איך אני נראה...". אותו אמנם מטרידה האסתטיקה, אבל מה שחשוב מכך הוא הסיכון הבריאותי. השמנה כזו נקראת השמנה בטנית.
השמנה בטנית, כשמה כן היא, השמנה המרוכזת בעיקר בבטן, בכרס. יש המכנים אותה השמנת תפוח. בשנים האחרונות הוכח שהשמנה זו מסוכנת יותר מסוגי השמנה אחרים. השמנה זו מגדילה את הסיכון למחלות לב, ללחץ דם גבוה ולסכרת. היא נפוצה בקרב גברים, אבל קיימת גם אצל נשים, בעיקר נשים אחרי גיל הבלות, אז מתרחשת נדידה של שומן מאזורי הירכיים והישבן לעבר הבטן.
הפתרון הוא כמובן דיאטה נכונה, הגדלת מכסת הפירות והירקות - בעיקר ירקות ירוקים, הפחתת מלח, הפחתת פחמימות, הקפדה על אכילת חלבונים, דגים, עוף ובשר רזה, אבל, הדבר החשוב ביותר הוא לשלב את הדיאטה עם פעילות ספורטיבית יומיומית.
שווה לדעת הוא שאכילה מיד אחר אימון היא טובה יותר, ואפילו מכונה חלון הזדמנויות: כאשר אנו אוכלים במהלך השעה שלאחר האימון יודע הגוף לנתב את את החלבונים ואת הפחמימות בצורה טובה יותר לבניית השריר ולמילוי מאגרי הגליקוגן.
שלכם תמיד
ד"ר עמי שינפלד
אחד המחקרים המעניינים, אשר ממחישים בעיני בצורה יפה את המתח הזה בין גנים לאורח חיים, נעשה על אינדיאנים משבט הפימה. בני הפימה חיים בדרום אריזונה והם ככל הנראה האנשים השמנים ביותר בעולם. באופן מדהים למדי, כ-80 אחוז מאוכלוסייה זו סובלים מהשמנה חולנית, כלומר – ה-BMI שלהם הוא מעל 30.
מהו BMI?
BMI הן ראשי התיבות של Body Mass Index. זהו מדד מסת הגוף, המעריך אם אדם נמצא במשקל תקין, בעודף משקל או בתת משקל. המדד מחושב על פי נתוני הגובה והמשקל. עודף משקל הוא BMI מעל 25, ותת משקל הוא מתחת ל-18.5...
המשקל הממוצע של גבר בשבט הפימה הוא 100 ק"ג וגבר ששוקל 140 ק"ג אינו דבר חריג כלל בנוף המקומי. בגלל ההומוגניות - הדמיון של בני הקבוצה הזו אחד לשני, נוח וקל היה לרופאים ולמדענים לחקור את התופעה. מתברר שעד לפני חמישים שנה היו בני השבט רזים ושריריים ומבחינת משקלם הממוצע, לא היה כל הבדל בינם ובין האוכלוסייה האמריקאית הכללית. אבל מאז שהציוויליזציה המודרנית חדרה לאזור מגוריהם בשנות החמישים אימצו בני השבט את ההרגלים של שאר האוכלוסייה האמריקאית: המזון המסורתי שלהם, מזון עשיר בסיבים ודל בסוכר, הוחלף בהדרגה במזון עתיר שומן ועשיר בסוכרים וחל שינוי וצמצום ניכר בפעילות הגופנית שלהם - הם עסקו פחות ופחות בעיבוד האדמה, בחקלאות, בתעשייה הזעירה, צורת ההתניידות שלהם ממקום למקום, שהייתה בעבר התניידות רגלית, השתנתה בעקבות מגמת "רכב לכל פועל". כל השינויים הללו גרמו לכך שאורח חייהם נעשה דומה לזה של שכניהם, אולם תוצאת השילוב בין המבנה הגנטי המיוחד שלהם להשפעה הסביבתית הייתה עודף משקל בולט בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, שהמבנה הגנטי שלה היה שונה. כלומר, מדובר בהחלט בקבוצה שהמבנה הגנטי שלה תורם להשמנת יתר קיצונית. ואולם בעבר, כאמור, עד לפני עשרות לא רבות של שנים, היו חברי השבט רזים ושריריים. כלומר, ברור שלולא אורח החיים הקלוקל לא היה אותו מטען גנטי בא לידי ביטוי.
[פעילות ספורטיבית – כלי הנשק נגד השמנה + איך נכון לחלק את האימון]
אז נכון, ללא ספק יש גם תפקיד לגנטיקה שלנו, למטען או לצופן, לקוד המוטבע בגנים,בDNA- שלנו;אבל - וזו הבשורה - אפשר להלחם בזה.
כלי הנשק הוא שעה של פעילות ספורטיבית אירובית מדי יום. אין קיצורי דרך. מפעם לפעם צצות פרסומות שלשונן: "תוכניות אימון חדשניות", "עשר דקות או אפילו שבע דקות ביום - ותשיג תוצאות מדהימות", אבל לא, אין דבר כזה, לאימון נכון יש להקדיש זמן, לפחות שעה.
מומלץ לחלק את האימון לשלושה חלקים:
- חימום - לפחות עשר דקות של עבודה בעצימות נמוכה, ריצה איטית וקלה, אפילו קלה מאוד.
- לב האימון - 40 דקות של אימון, ריצה בעצימות גבוהה או נמוכה - לפי תוכנית האימון והיעדים שהצבנו לעצמנו.
- שחרור - לפחות עשר דקות של שחרור - ריצה בעצימות נמוכה ובדפקים נמוכים כדי לשחרר ולהרפות את השרירים.
גם בדיאטות הרזיה אין קיצורי דרך. נקודה. כל יום אנחנו קוראים על דיאטה חדשה - במייל הפרטי או הארגוני, בתיבת הדואר הביתית או במודעות ענק בעיתוני סוף השבוע. אנחנו מתבשרים על דיאטה חדשנית, טובה יותר ומהירה יותר, "דיאטה מיוחדת לפני אירועים", "דיאטת בזק", דיאטת קרח, דיאטת כרוב, דיאטת מיץ תפוחים, דיאטת פופקורן ועוד דיאטות הזויות - ומסוכנות. רק אמש קיבלתי במייל את המילה האחרונה: "לרדת עשרה קילוגרמים בעשרה ימים". נדהמתי - עשרה קילוגרמים בעשרה ימים?! קראתי את הידיעה - מדובר בדיאטת זונדה. האדם נמצא בצום מוחלט, מחדירים לקיבתו זונדה, ודרכה הוא (או היא) מוזן ב-800 קלוריות ליום! נזכרתי בדיאטה ההזויה שהייתה נפוצה לפני שלושים שנה: "דיאטת מלתעות", שבה היו סוגרים את פיו של המטופל עם התקן מתכתי - חוטי מתכת, שהיו מחברים את השיניים העליונות לתחתונות.
באמריקה, תעשיית הדיאטה היא מפעל אדיר ממדים, שוויה כ-60 מיליארד דולר! התעשייה הזו מנסה לשכנע אותנו שאם נשתמש במוצריה נהיה בריאים יותר, נחיה חיים ארוכים יותר נהיה יפים יותר, מושכים יותר. מאידך, באותה אמריקה, תעשיית המזון משקיעה סכומי עתק, מיליארדים רבים, כדי לשכנע אותנו, לפתות אותנו לאכול ג'אנק פוד, חטיפים מלאי סוכר, מאכלים עתירי שומן, לשתות משקאות ממותקים.
"הכרס, מה אני עושה עם הכרס?.איך אני נפטר ממנה?!" בכל פעם שאני פוגש את חבר ילדותי קובי, הוא שואל אותי את השאלה הזו, תוך כדי שהוא מרים את חולצתו ואוחז בשומן בטנו, עומד מול המראה, מביט בעצמו ואומר לי "תראה, תראה איך אני נראה...". אותו אמנם מטרידה האסתטיקה, אבל מה שחשוב מכך הוא הסיכון הבריאותי. השמנה כזו נקראת השמנה בטנית.
השמנה בטנית, כשמה כן היא, השמנה המרוכזת בעיקר בבטן, בכרס. יש המכנים אותה השמנת תפוח. בשנים האחרונות הוכח שהשמנה זו מסוכנת יותר מסוגי השמנה אחרים. השמנה זו מגדילה את הסיכון למחלות לב, ללחץ דם גבוה ולסכרת. היא נפוצה בקרב גברים, אבל קיימת גם אצל נשים, בעיקר נשים אחרי גיל הבלות, אז מתרחשת נדידה של שומן מאזורי הירכיים והישבן לעבר הבטן.
הפתרון הוא כמובן דיאטה נכונה, הגדלת מכסת הפירות והירקות - בעיקר ירקות ירוקים, הפחתת מלח, הפחתת פחמימות, הקפדה על אכילת חלבונים, דגים, עוף ובשר רזה, אבל, הדבר החשוב ביותר הוא לשלב את הדיאטה עם פעילות ספורטיבית יומיומית.
שווה לדעת הוא שאכילה מיד אחר אימון היא טובה יותר, ואפילו מכונה חלון הזדמנויות: כאשר אנו אוכלים במהלך השעה שלאחר האימון יודע הגוף לנתב את את החלבונים ואת הפחמימות בצורה טובה יותר לבניית השריר ולמילוי מאגרי הגליקוגן.
שלכם תמיד
ד"ר עמי שינפלד